דבר: מרחק שווה לכולם

מאת מולי פיטרס וקאסי אנמן

בקיץ האחרון 228 ספורטאים חזקים, מתאימים, תחרותיים התאספו לאליפות הריצה של הר ההרים בארה”ב 2015 בבנד, אורגון. הקורס נקבע על לולאה של 4.2 קילומטרים למעלה ולמטה הר רווק. שלושה מירוצים התרחשו: מירוץ אליפות גברים לשלושה הקפות גברים, מרוץ אליפות נשים עם שתי הקפות ומירוץ קהילתי פתוח עם הקפה אחת.

בסיום מירוצי האליפות סיפקו עשרה גימורים מובילים לזכות לייצג את ארה”ב באליפות העולם בריצה בהר. אם היית שם לב שכן הצוותים החדשים שנבחרו הובאו לבמה, יתכן שגילית שישה גברים שעומדים לפניך ועם זאת רק ארבע נשים.

הכללים קובעים כיום כי במדינות אליפות ההר ההר העולמית מותרות להיכנס עד שישה גברים, מתוכם ארבעה ציונים ועד ארבע נשים, מתוכם שלוש. זו עובדה. השאלה הראשונה שכולם צריכים לשאול היא מדוע פחות נשים? והשני: מדוע נשים וגברים מרוצים מרחקים שונים? במוקדמות ארה”ב כמו גם במירוצי אליפות העולם, גברים צריכים לרוץ בערך 12 ק”מ ונשים מרחק של 8 ק”מ, יחד עם כמויות נדרשות של עלייה/ירידה.

והשאלה השלישית היא: איזה מסר זה שולח לספורטאיות הצעירות שלנו?

קשה להאמין בשנת 2015 סוג זה של אפליה עדיין קורה. זה מתרחש גם ברמה המקומית. אם אתה הולך למירוץ קרוס קאנטרי במכללה כלשהי או מירוץ סקי נורדי במכללה, תבחין שהמרחקים הם כמעט תמיד פחות עבור הנשים. מרחקי המירוץ אינם שווים גם במירוצים הנורדיים התחרותיים ביותר בגביע המזרחי, שם לא משנה מה מרחק המירוץ מסלול הנשים הוא כמעט תמיד 5 קילומטרים קצרים מזו של הגברים.

אנו פוגעים רק בהתפתחותם של הספורטאיות הצעירות שלנו בכך שלא מאתגר אותם, על ידי הצבת נשים במצב נחות. הזדמנות לא שוויונית בין המגדרים מקדמת את קבלת האזרחות ברמה השנייה ושולחת מידע שגוי לנשים על יכולותיהן שלהן, הבטחת האפליה נמשכת. עלינו לנקוט עמדה ולדרוש שוויון.

ראינו התקדמות משנות השישים כאשר נאסר על נשים להתחרות במרחקים יותר מ 800 מטר על המסלול. ג’רזי בורוסיה דורטמונד כעת לכל אחד ג’רזי נבחרת בלגיה בכדורגל יש את ההזדמנות להתמודד במגוון המרחקים המלא של המסלול ובכבישים בזכות חוקים כמו כותרת IX ומנהיגים כמו קתרין שוויצר וג’ואן בנואה. כעת אנו יודעים שאישה יכולה להשלים בבטחה מרתון מבלי שהרחם שלה ייפול. בשנת 2013 סיימו 243,500 נשים עצומות מרתון בארצות הברית (ולא אבדו רחם!).

בנוסף, על פי ריצה ארה”ב, מספר ההשתתפות של הנשים באירועי ריצה ממספר המרתון של 5K לחצי עברו על השתתפותם של גברים כאשר 57 אחוז מכלל מסיימי מירוץ הכבישים היו נשים. אז מדוע גופי השלטון שלנו תיקנו את ההנחיות שלהם לאירועי ספורט סיבולת דומים, אך לא לאחרים? מדוע אנחנו עדיין אומרים לנשים שהן לא יכולות לשים צוות מלא או ללכת למרחק?

לאחר שהתחרות באליפות העולם בהר ריצה, חברי צוות הנשים האמריקני שלנו קראו בפומבי לגודל צוות שווה, מרחק שווה לכולם וחלקם אף ניהלו לולאה שלישית לא פורמלית של הקורס מכיוון שהם יכלו. בדיוק כשכתבנו את המאמר הזה, פאולה רדקליף, מובילה בספורט שלנו, דיברה וקיבלה מרחקים שהושוו לנשים וגברים באליפות העולם קרוס קאנטרי, ובכל זאת מרחקי המירוץ הזוטר באותה אליפות נותרו לא שווים.

הגיע הזמן שכולנו יעמודו ולשאול מדוע. עלינו לשלוח צוותי נשים מלאות לאירועים ואנחנו צריכים להתחרות במרחקים שווים עם הגברים. גברים ונשים בבקשה הצטרפו אלינו לחקור את הסטנדרטים הלא צודקים והמיושנים הללו. ג’רזי מונפלייה שוחח עם חבריך הספורטאים, המאמנים והמארגנים שלך. עיין באתר שלנו www.sportequality.org כדי לחתום על העתירה שלנו ולמד מה אתה יכול לעשות כדי לעזור.